הריון שבו זוהה דופק עוברי בבדיקת אולטרסאונד. בניגוד להריון ביוכימי, אשר מאובחן רק על סמך רמות הורמון Beta-HCG בדם, הריון קליני הוא שלב מתקדם יותר, שבו ניתן לראות בבירור את שק ההיריון והדופק העוברי. שלב זה מהווה אישור מוחלט לקיומו של הריון מתפתח. האבחון מתבצע לרוב בשבועות 5-7 להריון, בהתאם להתפתחות העובר ולזמן ההשתרשות ברחם.
שלב קריטי בהתפתחות העובר, המתרחש לאחר החלוקה השלישית של הזיגוטה, שבו תאי הבלסטומר מתקרבים זה לזה, מקטינים את המרווחים ביניהם, ומתחברים ליצירת מבנה צפוף ומאורגן יותר. מה מתרחש במהלך ההתלכדות? תאי העובר עוברים קיטוב (Polarization) והדבקה (Adhesion), תוך שימוש בצמתים הדוקים (Tight Junctions), מה שמוביל להיווצרות כדור תאים קומפקטי. תהליך זה מפריד בין שני סוגי תאים עיקריים בבלסטוציסט: 1. התאים הפנימיים – יהפכו בהמשך לעובר עצמו. 2. התאים החיצוניים (טרופובלסטים) – יתפתחו בעתיד לשליה ולקרומים העובריים. חשיבות תהליך ההתלכדות: • מהווה שלב מקדים חיוני להתפתחות הבלסטוציסט ולהיווצרות חלל הבלסטוצל. • מסייע בהגדרת מבנה ותפקוד תאי העובר, מה שמאפשר המשך התפתחות תקינה לקראת ההשתרשות ברחם. התלכדות תקינה היא סימן מרכזי לאיכות עוברית טובה והיא נמדדת במסגרת מעקב אחר עוברים בטיפולי הפריה חוץ-גופית (IVF).
תהליך שבו תא בודד מתחלק בהדרגה למספר הולך וגדל של תאים, תחילה ל-2, לאחר מכן ל-4, ל-8, וכן הלאה. חשיבות החלוקה העוברית: • זהו שלב קריטי בהתפתחות העובר מיד לאחר ההפריה, שבו התאים מתחלקים אך אינם גדלים בגודלם, וכך נוצרת קבוצה צפופה של תאים הנקראת מורולה (Morula). • בתהליכי הפריה חוץ-גופית (IVF) , מעקב אחר קצב וסדירות החלוקה מתבצע במעבדת האמבריולוגיה, כדי להעריך את איכות העוברים לפני החזרתם לרחם. • חלוקה לא תקינה (למשל, חלוקה איטית או בלתי סימטרית) עשויה להעיד על בעיות בהתפתחות העובר ולהפחית את סיכויי ההשרשה וההצלחה של ההיריון. חלוקה תקינה בשלבים הראשונים היא אינדיקציה להתפתחות בריאה של העובר, ומהווה גורם משמעותי בקביעת איכות העוברים להחזרה בטיפולי פוריות.
מדידת חום הגוף ברמתו הנמוכה ביותר במהלך היממה, בדרך כלל בבוקר מיד לאחר היקיצה ולפני הקימה מהמיטה. שינויים בטמפרטורת הגוף, ובעיקר עלייה קלה בטמפרטורה לאחר הביוץ, משמשים להערכת מועד הביוץ. שיטה זו מסייעת לנשים לעקוב אחר תקופות הפוריות שלהן לצורך תכנון היריון או מניעתו.
כימריזם הוא תופעה גנטית נדירה המתרחשת כאשר אישה הרה עם תאומים, אך אחד מהעוברים מפסיק להתפתח, ותאי העובר הנספג נטמעים בגוף התאום ששרד. סוג זה של כימריזם נקרא "כימריזם טטרגמטי" (Tetragametic Chimerism), מכיוון שהתינוק שנולד התפתח משני זוגות של תאי רבייה (גמטות) – שתי ביציות ושני תאי זרע. עם זאת, קיימים סוגים נוספים של כימריזם שיכולים להיווצר בתנאים שונים. מאפיינים והשלכות של כימריזם: רוב האנשים אינם מודעים לכך שהם כימריים, מאחר שאין לתופעה תסמינים חיצוניים בולטים. התופעה אינה מאובחנת ברוב המקרים, משום שאין בדיקות סקר לאוכלוסייה הרחבה, והיא אינה מוכרת היטב בקהילה הרפואית. במקרים מסוימים, אנשים עם כימריזם עלולים להיכשל בבדיקות אבהות או אימהות גנטיות (DNA), שכן לתאים השונים בגופם יש מערכת גנטית שונה, מה שעלול לגרום לכך שהתינוק שלהם ייראה מרוחק יותר מבחינה גנטית – כאילו היה אחיין או אחיינית שלהם במקום צאצא ישיר. לרוב, כימריזם אינו גורם לבעיות רפואיות משמעותיות, אך הוא עשוי להתגלות באופן בלתי צפוי במסגרת בדיקות גנטיות מתקדמות.
יש לכם שאלה הלכתית?
מוזמנים לשלוח אלינו כל שאלה הלכתית או מקצועית בנושאי גנטיקה, פוריות וטהרת המשפחה.
