אי-פוריות הנובעת מבעיה מבנית או הורמונלית בצוואר הרחם, אשר מפריעה למעבר תאי הזרע אל תוך מערכת הרבייה הנשית. גורמים אפשריים לאי-פוריות הקשורה לצוואר הרחם: שינויים מבניים בצוואר הרחם – עלולים להיגרם בעקבות ניתוחים קודמים, כגון LEEP (הליך להסרת תאים חריגים מצוואר הרחם) או קוניזציה (Cone Biopsy), אשר עשויים לגרום להצטלקות או היצרות (סטנוזיס) של תעלת צוואר הרחם, מה שמקשה על הזרע לעבור דרכה. גורמים הקשורים לריר צוואר הרחם – במצבים מסוימים, הריר בצוואר הרחם עשוי להיות סמיך מדי, מה שמונע מתאי הזרע לנוע דרכו אל הרחם והחצוצרות. פתרונות רפואיים: במרבית המקרים, ניתן להתגבר על אי-פוריות הנגרמת מגורם צוואר הרחם באמצעות הזרעה תוך רחמית (IUI - Intrauterine Insemination) , שבה מוחדר הזרע ישירות לתוך חלל הרחם, וכך נמנע הצורך במעבר דרך צוואר הרחם.
הליך אבחוני המתבצע במהלך השליש השני להיריון, במטרה לזהות מומים ומחלות גנטיות בעובר. הבדיקה מתבצעת על ידי דגימה של כמות קטנה מנוזל מי השפיר המקיף את העובר, באמצעות החדרת מחט דרך דופן הבטן, בהנחיית אולטרסאונד. הרכב מי השפיר - הנוזל מורכב בעיקר מהפרשות עובריות כגון שתן, תאים שהתקלפו מרקמות שונות, והפרשות אחרות, ולכן מאפשר לבצע בדיקות מעבדה שונות להערכת בריאות העובר. אינדיקציות נפוצות לביצוע דיקור מי שפיר: בדיקות גנטיות טרום לידתיות – זיהוי הפרעות כרומוזומליות כגון תסמונת דאון (טריזומיה 21) ומחלות גנטיות נוספות. אבחון זיהומים עובריים – בדיקות לזיהוי מחלות זיהומיות שיכולות להשפיע על התפתחות העובר. הערכת דרגת אנמיה המוליטית – בדיקת חומרת אנמיה בעוברים עם חוסר התאמה בין סוגי דם אימהיים ועובריים (כגון חוסר התאמה ב-Rh). קביעת סוג דם או סוג טסיות של העובר – במקרים בהם יש חשש למחלות הקשורות לקרישת דם. אבחון פגמים בתעלת העצבים (Neural Tube Defects) – כגון ספינה ביפידה ואננצפליה. בעבר שימש דיקור מי שפיר גם להערכת בשלות ריאות העובר לקראת לידה מוקדמת, אך כיום בדיקה זו כמעט ואינה מבוצעת. דיקור מי שפיר נחשב לבדיקה פולשנית, ולכן מומלץ לבצע אותה רק כאשר יש אינדיקציה רפואית ברורה ותוך התייעצות עם מומחה לרפואה גנטית או רופא מיילדותי.
תהליך ביולוגי חיוני שתאי הזרע חייבים לעבור על מנת להיות מסוגלים להפרות את הביצית. במהלך התהליך, הזרע עובר שינויים ביוכימיים ופיזיולוגיים במערכת הרבייה הנשית, המאפשרים לו לחדור את מעטפת הביצית ולהפרות אותה. תהליך זה כולל הגברת תנועתיות הזרע ושינויים במבנה קרום התא שלו, מה שמכין אותו לקראת תגובת האקרוזום (Acrosome Reaction) – שלב קריטי המאפשר לזרע לחדור את מעטפת הביצית ולהגיע להפריה.
הורמון חלבוני המיוצר על ידי תאים מיוחדים בזקיקי השחלות. רמת ה-AMH בדם מסייעת להעריך את מספר הזקיקים בשחלות, ובכך מספקת אינדיקציה לכמות הביציות הזמינות – הידועה כ"עתודת השחלה" (Ovarian Reserve), כלומר, יכולתה של השחלה לספק ביציות תקינות להפריה. עם זאת, חשוב להדגיש כי בדיקת AMH אינה מודדת את איכות הביציות או העוברים. מסיבה זו, רמת ה-AMH לבדה אינה מספקת מדד חד-משמעי לפוריות האישה באוכלוסייה הכללית או בקבוצות חולות ספציפיות. למרות מגבלה זו, בדיקת AMH יכולה לשמש כמדד עקיף לשנות הפוריות שנותרו לאישה, במיוחד במקרים בהם יש סיכון לאי ספיקה שחלתית מוקדמת (כגון נשים עם היסטוריה של כימותרפיה או ניתוחים בשחלות) או במצבים של תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS), שבה רמות ה-AMH לרוב גבוהות מהרגיל. ערכים אופייניים של AMH : רמות תקינות בנשים פוריות: 1.0 - 4.0 ננוגרם למיליליטר (ng/ml). רמות נמוכות מ-1.0 ng/ml נחשבות לעדות לעתודת שחלה נמוכה, מה שעשוי להעיד על ירידה בפריון. בדיקת AMH משמשת לעיתים קרובות ככלי עזר להחלטות רפואיות בטיפולי פוריות, אך יש לפרש אותה בזהירות ובהתאם להערכה קלינית כוללת.
הליך רפואי לשיפור הפוריות, במסגרתו מוחדר מדגם זרע שנאסף מהגבר ישירות אל מערכת הרבייה של האישה. ניתן לבצע את ההזרעה במספר שיטות שונות: הזרעה תוך צווארית (Intracervical Insemination - ICI) – החדרת הזרע אל צוואר הרחם. הזרעה תוך רחמית (Intrauterine Insemination - IUI) – החדרת הזרע ישירות לתוך חלל הרחם, כדי להגדיל את סיכויי ההפריה. הזרעה תוך חצוצרתית (Intratubal Insemination - ITI) – החדרת הזרע ישירות לתוך החצוצרות, שם מתרחשת בדרך כלל ההפריה הטבעית. שיטה זו משמשת לטיפול בבעיות פוריות שונות, כולל בעיות בתנועתיות הזרע, אי-פוריות בלתי מוסברת, וכן במקרים בהם יש קושי בהעברת הזרע דרך צוואר הרחם.
יש לכם שאלה הלכתית?
מוזמנים לשלוח אלינו כל שאלה הלכתית או מקצועית בנושאי גנטיקה, פוריות וטהרת המשפחה.
